<h1>התרומה סימן נ'</h1>
<h2>דף צה.</h2>
והשתא שפירשתי דדבר הקרוי בריה או דבר שבמנין או ראוי להתכבד לפני אורחים שהם אסורים בתערובת עם היתר אפילו באלף אם פירש אחד מן התערובות אותו אחד שפירש לא נאמר כל דפריש מרובא פריש ומותר אלא אסור גזירה שמא יקח מן הצבורין שהם יחד כדאמרינן פרק התערובות כי נתערב שור הנסקל ברבוא שוורים שהם זבחים ימותו כולן ופריך ונכבשינהו דנציידן ונימא כל דפריש מרובא פריש ומשני גזירה שמא יקח מן הקבוע אבל גבי תשע חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת מוכרת בשר נבלה ולקח ואינו יודע מאיזה מהם לקח כיון שהספיקא נולדה ממקום הקביעות וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כדגמרי מקרא ביומא ובסנהדרין ובנמצא על הארץ או בנמצא ביד עכו"ם מותר משום כל דפריש מרובא פריש ורוב החנויות של העיר מוכרות בשר שחוטה והתם ליכא למגזר דילמא יקח מן הקבוע שהרי האיסור מבורר וניכר לבדו וההיתר מבורר וניכר לבדו לא מחזקינן ליה דילמא במזיד יקח מן האיסור כיון שמכירו אבל במקום שהאיסור וההיתר מעורב יחד ומן התורה הכל מותר על ידי שבטל ברוב אך מדרבנן אסרו משום דבר שבמנין או בריה אי שרית כי פירש אחד מהן אתי ליקח ממקום שהם יחד כך פירש מורי רבינו יצחק בר ר' שמואל אבל רבינו יעקב מ"כ הי' מתיר כי אם בא זאב וטרף שנים או שלשה בהמות ונתערבו כולם יחד וכי פריש כל חד וחד היה מותר מטעם כל דפריש מרובא פריש וזה לא נתיישב למו' רבינו משום גזירה שמא יקח מן הקבוע ושמא היה רבינו יעקב מ"כ סובר כי דווקא גבי קדשים החמירו טפי למגזר שמא יקח מן הקבוע ויש להתירן מטעם אחר מטעם ספק ספיקא שהרי אין דרוסה אלא ביד ושמא הנץ שנשא האווז והזאב שנשא הטלה והחזירו שמא הוא לא הכה אותו ביד אלא בשינים נשאה ואפי' אם הכה אותה ביד שמא אין היא זאת שלוקח האיש מן העדר אם כן כולן מותרין לשני אנשים או לאיש אחד מלבד אחת. אמנם אני פי' בסוף הלכות איסור והיתר דדבר שהוא ספיקא דאורייתא אפי' באלף לא בטיל אם הוא דבר שבמנין כמו ביצה של ספק טריפה שנתערבה באלף כולן אסורות.
